<h1>ראב"ן — ב"מ</h1>
<h2>דף מב:</h2>
אמר [רב] חסא [ב"מ נ"ז.] בעי ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם או אין להם אמר רב נחמן הדר אמר [רב] חסא (פי') [פשיט] ר' אמי (סב') יש להם ביטול מקח ור' ירמיה משמיה דר' יוחנן [נמי] אמר ביטול מקח (נמי) יש להן. ומצינו רב נחמן חלק ואמר אין להן ביטול מקח, דגרסינן בפ' המקבל [ק"ח.] זבין [ב]מאתן ושווה מנה סבור מינה מצי אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל מר קשישא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקע, והכא ביטול מקח איכא דהא על חד תרתין הוא דקאמר אין אונאה. ובקידושין בפ' האיש מקדש [מ"ב:] אמרי' והאי דאמר ר"נ יותר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלין אבל במקרקעי אין אונאה כל עיקר. יש מן הגאונים שפסקו כר' יוחנן [גבי לוקח] ודחו לדרב נחמן אצל (לוקח ו)בר מצרא דהתם אמרה ר"נ ולא בדיני אחריתי, ולא מיסתבר דהא בקידושין נמי אמרה לגבי אחים שחלקו. ויש מן הגאונים דמספקא להו אי כר' יוחנן עבדינן אי כר"נ. ומיסתברא דכר"נ עבדינן חדא דהוא בתרא, ועוד דבכמה דוכתי בתלמוד אמרי' דבר השוה כל כסף ומאי ניהו קרקע, ואי ביטול מקח יש להן אינן שווין כל כסף.
<h2>דף מג:</h2>
ראובן תבעו לשמעון לדין וטענו שלחתי על ידך ללוי ליטרא ולא נתת(י) לו, ושמעון השיב עשיתי שליחותך ונתתי ללוי כאשר ציותני, וראובן משיב הלא לוי כופר שלא נתתה לו כלום, ופסקו בית דין להשביעו לשמעון שעשה שליחותו. דעתי נוטה שיפה דנו דאמר בפ' שני דקידושין אמר רבא אר"נ האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין, וכן בדיני ממונות וכגון שאמר לשנים צאו ופרעו מנה לפלוני שאני חייב לו דומיא דצאו וקדשו לי את האשה ולא אמר להם לא זכו ולא הוליכו דאי אמר להם הוליכו כזכו דמי ולא מצו אמרי אהדרוניה דהא מיחייבי נפשייהו והן אומ[רים] נתננו והמלוה אומר לא נטלתי מיגו דיכלו למימר אהדרוניה ללוה יכלי למימר פרעניה למלוה, והשתא דתיקן רבנן שבועת היסת מישתבעי הני עדים דיהבי ליה למלוה, אלמא דמישתבע שליח שעשה שליחותו. ואם יחזור ראובן ויתבע גם לוי ותובעו כספי בא לידך ולוי כופר בו, ישבע גם לוי שלא בא לידו ונפטר כדמסקינן התם ומישתבע מלוה דלא שקיל ליה ופרע לוה למלוה. ודין זה כדין חנווני על פינקסו ששניהם נשבעין ונוטלין, והכא נשבעין שניהם ונפטרין. ושמעינן מהכא דליתה לבן ננס דאמר [שבועות מ"ה.] כיצד אילו ואילו באין לידי שבועת שוא.
